 |
| w w w . h a a r e t z . c o . i l |
|
|
|
|||||||||
|
עודכן ב- 13:36 14/05/2008
מי רוצה לאכול במסעדה ריקה?מאת הלל שוקן
>> אנו מורגלים להתייחס בשלילה למונח צפיפות. הוא מתקשר בדמיוננו לעוני, רעש, מחנק וריח רע. ואולם, רבים מאיתנו יימנעו מלהיכנס למסעדה ריקה מאדם, שם הצפיפות וההמולה מעידות דווקא על איכותו הקולינארית של המקום. בהקשר הקולינארי קל לנו לקבל שצפיפות מעידה על איכות גבוהה. משחר ההיסטוריה ועד ימינו מתקיימת נדידה קבועה וגוברת של בני אדם מיישובים כפריים מפוזרים ודלילי אוכלוסין לערים צפופות, והשנה זו הפעם הראשונה שחלקה העירוני של אוכלוסיית העולם עולה על חלקה הכפרי. הדבר שמושך את אוכלוסיית העולם לעבר הצפיפות העירונית הוא אותו הדבר עצמו שמושך אותנו להמולת המסעדה צפופת הסועדים. בשני המקרים אנחנו מחפשים קשר, או לפחות סיכוי לקשר, עם אנשים זרים. ככל שרבים קשריו של אדם, כן גדלים סיכוייו לשיפור בכל רמות הקיום האנושי, החומריות והרוחניות כאחת. "נדידת העמים" אל מגורים עירוניים מצביעה על ייעודה הטבעי של העיר. עליה לשמש מאגר גדול ובלתי מתכלה של קשרים אנושיים פוטנציאליים. העיר, על כן, מורכבת משני טיפוסים של מרחבים - פרטי וציבורי. המרחב הפרטי משמש בעיקר למגורים, והמרחב הציבורי הוא זה שבו מתקיימים המפגשים האקראיים בין זרים המהווים פוטנציאל לקשר. בשני המרחבים עולה שאלת הצפיפות. מאפייני הצפיפות השלילית, כפי שנמנו בתחילת הדברים, קשורים בעיקר למרחב הפרטי. אחד ממדדי איכות החיים של אדם הוא מספר הנפשות המתגוררות ביחידת דיור משפחתית ביחס לשטחה של היחידה - יחס גדול יותר מצביע על רמת חיים נמוכה יותר. מנגד, צפיפות של אנשים זרים במרחב הציבורי היא תנאי הכרחי להיווצרותם של קשרים ספונטאניים ביניהם. יש שני מרכיבים לצפיפות עירונית, והבנת תפקידיהם חיונית לתכנון עיר טובה. למרכיב הראשון אקרא "צפיפות עקרונית": מספר התושבים לשטח העירוני הכללי. המרכיב השני - "צפיפות ציבורית" - הוא מספר תושבים ליחידת שטח של המרחב הציבורי (רחובות, כיכרות, פארקים וכדומה). בתוכניתו לרובע מגורים בפאריס (Plan Voisin), הציע לה-קורבוזייה להרוס רובע קיים ולבנות תחתיו רובע חדש של מגדלי מגורים מורמים על עמודים ומפוזרים בפארק גדול ורציף - תוך שמירה על צפיפות עקרונית זהה והקטנה משמעותית של הצפיפות הציבורית. אוכלוסייה שקודם לכן התפזרה ברחובות וסמטאות בשטח מוגבל, אמורה היתה להתחלק לפתע על שטח של פארק ענק ואוטוסטרדות רחבות לטובת התנועה באמצעות המכונית הפרטית שהחליפה את ההליכה ברגל. למרבה המזל, התוכנית לא התבצעה, אך השפעתה על התכנון העירוני במאה ה-20 היתה עצומה. מקורו של הניכור המיוחס לעיר המודרנית מברזיליה ועד מודיעין הוא בהקטנת הצפיפות הציבורית. ההולך ברחובותיה של מודיעין מרגיש כפי שמרגיש מי שנכנס למסעדה ריקה מאדם. קביעת הצפיפות הציבורית היא בידיו של המתכנן. הכלים החשובים העומדים לרשותו, בהקשר זה, הם קביעת הצפיפות העקרונית ושליטה בממדי המרחב הציבורי באמצעות חזיתות הבניינים. תיאורטית, אין גבול עליון לגובה הצפיפות העקרונית האפשרית. הגבול הוא מעשי ומושפע משאלות של טכנולוגיה, ובפרט טכנולוגיה של בנייה לגובה וטכנולוגיה מגוונת של הסעה. הכלי לקביעת ממדי המרחב הציבורי הוא הבניינים, ממש כפי שקירות משמשים להגדרת מרחב פנימי. כשפיזר לה-קורבוזייה את מגדליו בפארק והרימם על עמודים, הוא ויתר מתוך יהירות והיעדר הבנת האדם על אלפי שנים בהן השתכללה והתפתחה העיר על בסיסה של צפיפות ציבורית גבוהה, מתוך הבנת חשיבותה העליונה ומרכזיותה של הצפיפות הציבורית כמרכיב חיוני של עיר טובה. הכותב הוא ראש בית הספר עזריאלי לאדריכלות, אוניברסיטת תל אביב |
|||||||||
 |
|||||||||
| כל הזכויות שמורות ,"הארץ" © | |||||||||
|
|
|||||||||
|
|||||||||