| w w w . h a a r e t z . c o . i l |
|
|
|||||||||
|
עודכן ב- 22:34 03/08/2006
התנועה לחופש התנועהבמקום לשמש מקום לתנועה חופשית ומפגש אנושי, בנויים מרכזי העיר בעיקר כדי לשרת את כלי הרכב והבנייה. מתכננים מאמינים כי ניתן לעשות זאת גם אחרת
היציאה לרחוב העירוני
כרוכה באינטראקציה אינסופית עם אנשים אחרים. כך לפחות צריך
היה להיות, לולא הערים שבהן אנחנו חיים סיפקו את ההיפך הגמור:
במקום לחבר בין אנשים - הן מפרידות ביניהם; במקום לעודד ידידותיות - הן
יוצרות אדישות.
האדריכל הלל שוקן, בעל משרד "שוקן אדריכלים" וראש בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, אצר לפני 6 שנים תערוכה בביתן הישראלי בביאנאלה בוונציה, שבה הציג את התיאוריה האורבנית שלו. בין השאר הגדיר את המושג עיר באופן הבא: "העיר היא מקום מחיה של בני אדם, שמאפשר להם לקיים מערכות עם אנשים אחרים ברמה מגוונת של אינטימיות, ולשמור על אנונימיות מוחלטת בעת ובעונה אחת". הגדרה זו, אומר שוקן, יכולה לשמש ככלי זיהוי לתוכניות המחזקות את העיר, ולאלו המחלישות אותה. כדוגמה מביא שוקן את שכונת ילדותו במתחם רחוב שינקין פינת שדרות  רוטשילד
בתל אביב - שכונה נטולת שם, אבל עומדת בקריטריון האנונימיות. לעומתה,
שכונת נווה אביבים היא דוגמה לדעתו לשכונה הומוגנית, שברחובותיה חולפים
בדרך כלל דיירי האזור, שמצבם הסוציו-אקונומי ידוע לכל - ובכך נפגע עיקרון
האנונימיות.היתרון של מתחם לא נובע מכך שהוא ותיק יותר - עיר לא צריכה להיאפות במרכיביה בתהליך אבולוציוני רב שנים כדי שתתפח בהדרגה לעוגה עשירת טעמים, אומר שוקן. מתכנני ערים משתמשים בזמן כתירוץ כשהם מציעים למשל לחכות 80 שנה עד שעיר כמו מודיעין תהיה עיר למופת. "תראי מה קרה לבאר שבע הבנויה על פי אותם עקרונות כבר 80 שנה. זו עיר ללא תחושה של עיר, אוסף של שכונות מנותקות שאפשר לקרוא להן א', ב' ו-ג'. לשכונת ילדותי לא היה שם, כי היא לא היתה מתחם גיאוגרפי", אומר שוקן. במקום שהעיר תחבר בין אנשים, היא גורמת לניכור, אדישות ופסיוויות, סבורה הסוציולוגית ד"ר חיה ג'משי. הניכור נוצר בגלל שאין בעיר מספיק מקומות בילוי, כדוגמת מדרחוב, פארקים ופיאצות. מרכזי הקניות והבילוי - החשובים כאזורי מפגש - הוצאו אל מחוץ לערים, וגם אם קיימים אזורים כאלה, התנועה בהם מוגבלת וחסומה במקומות רבים. ההזדמנויות של אנשים למפגש הן לא פקטור שנלקח בחשבון בתהליכי תכנון העיר. לא רק שהאדם נזנח ונמצא בסדר העדיפויות הרחק מאחורי קירות המסך הענקיים ומחלפי הבטון המסיוויים - המתכננים כלל לא יודעים מהם צרכיו. "הציבור לא שותף בתהליך התכנון", אומרת ג'משי, החברה ב"מרחב" - תנועה שבה חבר גם שוקן, ופועלת לשיפור איכות החיים בעיר באמצעות שיקום הסביבה הבנויה ופיתוחה. בין שאר מטרותיה, מעודדת מרחב אזרחות פעילה בכל הקשור בתכנון המרחב העירוני כחלק מזכויותיו הדמוקרטיות של האזרח. ערים לא נוצרו בתהליך ספונטני, אלא תוכננו מאז ומעולם, עוד מימי יוון העתיקה - רק שזה נעשה אז יותר טוב, מעדכן שוקן. הסיבה שערי יוון העתיקה - כמו גם ברצלונה ומנהטן - מוצלחות, נובע לדעתו מהאפשרות שניתנת, בתכנון נכון, לעוברי האורח לבחור אין סוף דרכים חלופיות בעיר, בה בעת שברבות מהערים בישראל, הגישה התכנונית משרתת פחות את חופש המעבר של הפרט, והרבה יותר את המכוניות ואת טכנולוגיות הבנייה. ועדיין מתכננים ממשיכים לבנות עוד ועוד שכונות אנטי-אנושיות לאנשים שבכל זאת בוחרים בסטריליות של שכונות השינה ההומוגניות, לפעמים באין ברירה אחרת. "הדבר המזעזע הוא שאפילו בסוף המאה ה-20 תוכננה עיר כמו מודיעין, שיש בה בניינים רבים ברמה גבוהה של בינוי, אבל מבחינה אנושית היא לא עיר - אין בה שום דבר אנושי", זאת בניגוד למטרה הבסיסית שלשמה נוצרה העיר: "קשר עם אנשים אחרים כדי לשרוד", כפי שמציין שוקן. ג'משי, לשעבר ראש תחום תכנון אסטרטגי ברשויות המקומיות מטעם הג'וינט, ניסתה יחד עם משרד הפנים לקדם הקמה של יחידות אסטרטגיות ברשויות המקומיות, שיעסקו בתכנון מכלול האלמנטים המרכיבים את העיר, כולל התייחסות להיבטים החברתיים והכלכליים, ולא רק הפיסיים. יחידות כאלה אמנם הוקמו בכמה עשרות רשויות, אבל הראייה הכוללת, אומרת ג'משי, לא נטמעה בתכנון בישראל. "בדרך כלל, רק לאחר שהמבנים כבר בנויים, מתחילים לחשוב ברשויות המקומיות על המשמעויות של הבנייה מבחינת הצרכים של התושבים". עיר חיונית היא עיר שיש בה עירוב שימושים, שהכל בה מתרחש בעת ובעונה אחת. שוקן מרגיש שהצליח להגיע למיצוי הגישה שלו בנוגע לעירוניות בפרויקט של 1,200 יחידות דיור בבית שמש שתיכנן בעבור משרד השיכון. "הצלחתי לגרום לכך שבבית שמש - שבה מעולם לא היה רחוב מסחרי ראוי לשמו - יש רחוב שאפשר 'להזדנגף' בו. הוא שוקק חיים מסחריים, וערך הקרקע בו השליש עצמו", אומר שוקן. כדוגמה לעיצוב תיאוריה אורבנית באמצעות בניין אחד בודד, שוקן נותן את המבנה שתיכנן בעבור חברת מחשבים באזור התעשייה בהר חוצבים בירושלים. את חדר האוכל, למשל, הוא מיקם בחזית המבנה, פתוח לרחוב - במקום במרתף המבנה - והביא לכך שרבים מהמבקרים במסעדה הם עוברים ושבים, ועובדים מחברות אחרות. אם יש איזשהו שיפור בעירוניות בישראל, הוא מצוי, לדעת ג'משי, בהשקעה בשימור רמת השירותים ובשיפורה בכמה ממרכזי הערים. השימור אמנם משרת אוכלוסיית תושבים מעטה ואקסקלוסיווית, אבל הוא משיב רוח רעננה לפני הסביבה המזדקנת והמדולדלת, ומחזיר אליו את העוברים ושבים. "תל אביב מאוד מצליחה בכך", אומרת ג'משי. "יש היום יותר מסחר ובילוי בעיר, יותר מודעות לשבילים לרוכבי אופניים, והליכה של אנשים במרכז העיר נהפכה דבר אפשרי". |
|||||||||
 |
|||||||||
| כל הזכויות שמורות ,"הארץ" © | |||||||||
|
|
|||||||||
|
|||||||||
| סגור חלון | |||||||||
